סרבנות גט הן מצד האיש והן מצד האישה הינה תופעה שניתנת לפתרון בדרכי נועם
תוכן עניינים
יפים לנידון דנן דבריו של הרה"ג ציון אלגרבלי שליט"א בפסק דינו של ביה"ד הגדול בתיק 7041־21־1 וז"ל:
להלן נבאר את הפן ההלכתי, תוך התייחסות לנקודות הרלוונטיות לנדוננו.
שנינו במשנה גיטין פח,ב: גט מעושה, בישראל – כשר, ובעובדי כוכבים – פסול; ובעובדי כוכבים, חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. ובגמרא שם: אמר ר"נ אמר שמואל: גט המעושה בישראל, כדין – כשר, שלא כדין פסול ופוסל; ובעובדי כוכבים, כדין – פסול ופוסל, שלא כדין – אפי' ריח הגט אין בו.
דהיינו אפילו הגט נכפה ע"י בית דין, אם נכפה שלא כדין, דהיינו שהגט נכפה במציאות שבה חז"ל לא התירו את הכפיה (ראה רש"י שם ד"ה כדין, וז"ל: "כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו."), הגט פסול מחד, ומאידך אם האשה היא אשת כהן, היא אסורה לבעלה.
שלא לדבר על גט שנכפה ע"י מי שאינם בית דין, שהגט בטל, וכפי שמבואר מהמשך הגמרא שם שהכח לכפות על גט הוא מכח "שליחותייהו", והוא כח שניתן לבית דין בלבד.
וראה עוד רש"י גיטין פח,ב ד"ה כדין, שאם כפו בית דין שלא כדין, כגון שטעו, הרי הגט בטל מהתורה, ורק חכמים גזרו שגם תהיה אסורה לבעלה הכהן, אבל פסולו של הגט כשבית דין כפו שלא כדין הוא מדאורייתא. וכן פסק בב"ש קלד,י וקלד,יג. אמנם דעת הרמב"ם בסוף פ"ב מגרושין שגט זה פסולו מדרבנן.